הגעה: לבאים מחוץ לאזור: בצומת שילת פונים צפונה לכביש 446 (ימינה לבאים מירושלים, שמאלה לבאים מתל אביב) וממשיכים ישר, עוברים את המחסום ואת הכיכר שבצומת נילי, ולאחר כמה דקות יש שילוט ימינה לנווה צוף, בכביש 465. לבאים מאזור אלעד דרך רנתיס: אחרי המחסום פונים ימינה בצומת שסמוכה לאנטנות, עם השילוט לכיוון נווה צוף. נוסעים עד לצומת שיש בה שילוט שמאלה לנווה צוף בכביש 465. מגיעים לכיכר של נווה צוף ופונים שמאלה עם השילוט לכיוון בית אל. לאחר כחצי דקה הכניסה ליער מצד שמאל. לבאים מאזור ישובי טלמון: יוצאים מנריה לכיוון זית רענן, ופונים ימינה לכיוון נחליאל. בשער נחליאל פונים שמאלה בשער נוסף, וממשיכים עד לירידה שבסופה יש צומת T .פונים ימינה (!! שמאלה זה לביתילו) וממשיכים עד שמגיעים לכיכר הכניסה לנווה צוף, פונים ימינה לכיוון בית אל ולאחר כמה שניות הכניסה ליער מצד שמאל. לבאים מגב ההר דרך ואדי חרמייה- כשכמעט מגיעים לכיכר של נווה צוף, ורואים משמאל את המכינה "צופית", אז ממש מימין הכניסה ליער.
מסלול: מהכניסה ליער- ישנם 3 אופציות: המסלול הארוך- האדום – מקיף את כל היער בשביל ג'יפים מסביב. ממנו הכי קרוב להגיע לנביעות שבצפון היער. המסלול הקצר השחור- מסלול מעגלי בגבעה המזרחית מבית היערן. המסלול הקצר הירוק- מעל הגבעה המערבית מבית היערן. נייתן לבצע אותו מעגלי, או לסיים מדרום לאזור התעשייה, ממול לשער האחורי של נוו צוף (המסלול המומלץ).
אם רוצים להמשיך יש כמה אתרים: בוסתן ארז, מעיין מאיר, אתר החובלתא. אפשר ברגל ממקום למקום ואפשר גם הקפצה באוטובוס לחובלתא ולמעיין. מסלול רגלי: עולים חזרה לכיכר של נווה צוף ונכנסים בשביל רחב לכיוון בוסתן ארז. מקום נהדר להפסקת אוכל רגועה בנוף יפה. אם ממשיכים עוד קצת פנימה, כ15 מ' מבית האבן, מאחורי עצים בצד ימין,מסתתרת אבן עם כתובת שחקק בה חייל בריטי.
נושאים להדרכה:
א. שמורת הטבע יער אום צפא: השמורה משתרעת על פני כ- 420 דונם, והיא הוכרזה כשמורה עוד בימי המנדט הבריטי. על עניין זה אחראים האחים אסף ועמיהוד גור, הראשון מפקח חקלאי עליון והשני סגן המפקח על הייעור בא"י (מטעם הבריטים, כמובן). כאשר הם הגיעו ליער מצאו בו יער טבעי של אורן ירושלים ושרידי חורש ים תיכוני. הם נטעו אורנים וברושים ובהמלצתם זכה היער בשנת 1922, להיות שמורת טבע הראשונה בארץ. כתוצאה מכך הופסקו הרעייה והכריתה, והחלה התחדשות עצי היער הטבעיים. הפרעה זמנית ליער הייתה כאשר הצבא העיראקי במלחמת השחרור חנה כאן, עשה כמה נזקים והשאיר לנו בונקרים (וגם מדינה). למעשה, היער הוא שריד מהחורש הטבעי שהשתרע על כל גבעות האזור, שנכרת, נשרף ונרעה בצורה לא מבוקרת. סמוך לכאן, מצדו הצפוני של ערוץ נחל נטוף נמצא יער דיר- ניזאם, גם הוא שריד ליער שהיה, וגם הוא הוכרז כשמורת
טבע (כ650 דונם). הישוב נווה צוף (חלמיש) הוקם בסמוך לשמורה, כדי שלא לפגוע ביער. בתחומי היער יש כמה מעיינות קטנים, ביניהם – עין קווביש, עין עמר ועין שנרא. בוטניקה ביער: כאמור, ביער יש שילוב של חורש ים תיכוני ויער אורן ירושלים. שלא כמו במקומות אחרים, האורנים כאן הגיעו לכאן באופן טבעי ולא ע"י קק"ל. האורן באופן טבעי גדל במקומות שבהם נחשפות שכבות חוואר שבהן לעצים אחרים קצת יותר קשה לשרוד. החוואר הוא אטים למים ולכן המים לא מחלחלים, וצמחים שמפתחים שורשי עומק לא יכולים לגדול עליו. לאורן יש שורשי רוחב- שורשיו מתפרסים מטרים רבים מסביבו אך לא מעמיקים וכך קולטים כל טיפת מים שיורדת, גם אם היא לא מחלחלת. לגבי החורש הים תיכוני המתאושש משנים של כריתה ורעייה בלתי מבוקרת- באופן כללי, יש בבוטניקה עקרון שנקרא סוקצסיה שעל פיו, בכל בית גידול חדש או מתחדש הצמחייה מתפתחת בצורה הדרגתית מהצמחים הפשוטים ביותר ועד לעצים. קודם כל יקלטו ויצמחו צמחים חד שנתיים (סביון, תלתן וכו'- פרחים שצומחים ומתים), אחריהם יגיעו הרב- שנתיים (רקפות, חצבים וכד' בעלי פקעת או בצל שנשארים באדמה), לאחר מכן יצמחו בבתה בני שיחים (סירה קוצנית, קורנית), אחר כך השיחים (רותם, קידה), אחר כך יתפתח החורש הסבוך שיש בו עצים נמוכים (אלון, אלה, כליל החורש) ביחד עם מטפסים (קיסוסית) ושיחים (קידה, לוטם). לבסוף יגיע שלב של יער: עצים גבוהים, מרוחקים זה מזה שביניהם אין הרבה צמחיה (כמו בסיפורי החסידים על יערות אוקראינה). העיקרון אומר שכל אזור יגיע לשיא משלו, על פי תנאי האקלים. במקומות גשומים מאוד הצומח יתפתח עד ליער, ואילו במדבריות- הצומח יגיע לבתה, או רק לחד- שנתיים. כך נוצר המושג המוכר "חורש ים תיכוני". כנראה שבארץ ישראל, חוץ מהמדבריות ומעט המקומות שבהם יש יער (לא של קק"ל, למשל יער אודם בגולן וגם קצת יער אום צפא אצלנו), השיא של הצומח הוא החורש- רואים את זה בכרמל, בגליל וגם ביהודה ושומרון, באזורים לא מעובדים. כאשר בנ"י נכנסו לארץ הם היו צריכים לברא את היער, במיוחד בנחלה של בני אפרים, שהיתה מיוערת ביותר, כפי שעולה מתלונות בני יוסף ליהושע, ומציוויו להם ( "כי יער הוא ובראתו והיה לך תצאתיו" (יהושע יז,יח)). כאמור- כאן רואים גם קצת יער "אורגינל" וגם חורש ים תיכוני יפה – מזכרת מימי התנחלות בני אפרים (כמובן שהיער נמצא בלב נחלת אפרים המתפרסת מכביש 443 בדרום ועד נחל קנה בצפון).
ב. בוסתן ארז: בוסתן עצי פרי עם תצפית יפה לנחל נטוף. נבנה לזכר ארז רונד שנרצח בכ"ו סיוון תשס"ב בוואדי חרמיה בעת שהיה בדרכו מהישיבה שלו במירון לביתו שבעפרה. במקום גם כתובת יפה החקוקה בסלע אותה חצב חייל בריטי ששרת במקום ב1918 (בזמן מלחה"ע ה1). נראה שהמילה בכתובת MEADOMUS מורכבת מהמילים הלטיניות MEA DOMUS, שמשמעותן: הבית שלי. המשך הכתובת FAB 263 כנראה קיצור של rd Field Artillery Brigade of 52nd (Lowland) Division263 – היחידה שישבה באזור של "מצודת טיגארט" הסמוכה, שהיום נמצאת בשימוש צה"ל והישוב. מצודה זו, שרבות כמוה נבנו ברחבי הארץ נבנתה ע"י הבריטים לאחר פרוץ המרד הערבי בשנת 1936. צ'ארלס טיגארט- מומחה בריטי למלחמה בטרור הגיע לארץ עם תכנית למיגור הטרור בכוח. אחת מדרכי הפעולה הייתה בניית נקודות משטרה
צילום: מיכאל יעקבסון
מבוצרות בנקודות מפתח ברחבי הארץ. כל המצודות נבנו באותה תוכנית וזכו לשם "מצודות טיגארט". אגב, המשטרה לא נקראה משטרת נווה צוף כמובן, אלא משטרת נבי צאלח- כשם הכפר הסמוך.
אז מה יש לנו? א. חייל בריטי ספק משועמם ספק מתגעגע הביתה שיושב בשמירה במשך זמן די ממושך המאפשר לו להשאיר כאן את חותמו לנצח... ב. עדות לכך שגם בימי המנדט עברה כאן דרך ראשית, הלא היא דרך הרוחב אנטיפטריס- גופנא העתיקה, שהתוואי שלה עובר במקום האפשרי היחיד באזור- השלוחה הצרה והמתונה יחסית בין במת ההר (גופנא) לבין מישור החוף (אנטיפטריס).
רעיונות להפעלה:
אחרי הסבר על החורש והיער אפשר לשחק "בינגו צומח". כל ילד מקבל לוח מחולק ל9 משבצות, ובכל משבצת שם של צמח. המדריך מראה תמונה או קורא חידה וכל ילד שבלוח שלו מופיע הצמח מסמן אותו. (אפשר לחורר עם מקל). מנצח מי שהלוח שלו מלא.
מדרשת הרי גופנא (ע"ר)- חינוך והכרת הסביבה במערב בנימין, דרום השומרון וחבל מודיעין, ד.נ. מודיעין 71937,
www.gofna.022.co.il טל':02-6568894 midreshet.gofna@gmail.com
No comments:
Post a Comment