מקטע עבוד
בקיצור: ביקור בנקרופוליס (בית הקברות) מימי הבית השני עם מערות קבורה מרשימות המזכירות את מערות הקבורה הירושלמיות. נושאים להדרכה: צורת הקבורה במערות, קביעת זמנן ושייכותן האתנית, הצעה לזיהוי הנקברים כפקידי ממשל הורדוס, וסיפור מרד בר כוכבא באזור (ביחס למערת עבוד הסמוכה). בתיק "הרי גופנא" ניתן לקרוא בהרחבה על האזור.
הגעה: מצומת שילת פונים צפונה (ימינה לבאים מירושלים, שמאלה לבאים מתל אביב). ממשיכים ישר בכביש 446, עוברים את המחסום והכיכר ואחרי כמה דקות יש פניה ימינה לבית אריה. פונים, וממשיכים לכיוון בית אריה. לבאים מכיוון אלעד- ממשיכים מהמחסום ישר כל הזמן לכיוון בית אריה. לבאים מכיוון חרשה או טלמון, נוסעים עד לכיכר של נילי ופונים בה ימינה לכביש 446 ואז ישר עד לפניה ימינה לבית אריה. לבאים מכיוון נווה צוף פונים מערבה בכיכר של נווה צוף וממשיכים ישר עד למפגש עם כביש 446, פונים ימינה וממשיכים עד לפניה ימינה לכיוון בית אריה. מהפניה לבית אריה : ממשיכים לכיוון הישוב וכשהכביש מתעקל שמאלה חזק נפרדים מהכביש וממשיכים ישר על דרך עפר, שמתחברת ל"כביש נוף בית אריה" (גדר ההפרדה העתידית). פונים ימינה עם הכביש ולאחר 2 עיקולים, כשהכביש מגיע לשיא הגובה חונים, וממשיכים בהליכה: חוצים תלתלית תיל המונחת לצד שביל רחב. פונים עם השביל שמאלה (מזרחה), ולאחר הליכה של כ 150 מ' בין כרמי הזיתים, רואים את מערות הקבורה מצד ימין. ישנן עוד מערות גם משמאל- מתחת למפלס הכביש, אך הן פחות מרשימות. (הערה: בעיקול הכביש שיורדים ממנו לדרך העפר יש שער. צריך לתאם עם הרבש"ץ שיפתח, או לדבר עם השומר של בית אריה). להמשך מסלול לואדי אל- חכם- ממשיכים בדרך העפר ממקטע עבוד לכיוון הכפר עבוד, ומגיעים לפיצול שבו פונים שמאלה- בשביל שיורד לצד מטע זיתים.
נושאים להדרכה:
כמה קברים יש כאן? הסקרים הראשונים שנעשו דיווחו על כתשעה קברים, מתוכם שניים מפוארים. בסקרים אחרונים דווח על יותר מ20 קברים (מ' מרכוס) ועל איתור של 12 קברים מלבד שני המפוארים (דביר רביב, 2010). ללא ספק, זהו בית קברות מכובד ביותר. מבנה הקברים: באופן כללי, כל הקברים בנויים לפי אותו עקרון: יש חדר מבוא שבצידיו חצובים פתחים המובילים לחדרים. בתוך החדר יש כוכים חצובים,להנחת המתים. בחלק מהקברים יש חציבות קטנות מעל הכוכים, אולי להנחת העצמות לאחר ליקוטן או להנחת גלוסקמה. (תהליך הקבורה: את המתים היו מניחים בתוך הכוכים ולאחר כשנה היו מעבירים את העצמות לגלוסקמאות- תיבות מאבן גיר רכה שאורכן כאורך העצם הארוכה ביותר בגוף- עצם הירך. תהליך זה נקרא קבורה משנית. תכנית של אחת המערות המפוארות שממחישה: גם במקורות אנו מוצאים התייחסות למערות הקבורה: "המוכר מקום לחברו לעשות לו קבר, וכן המקבל מקום מחברו לעשות לו קבר--עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש; ופותח לתוכה שמונה כוכין--שלושה מכאן, ושלושה מכאן, ושניים מכנגדן. והכוכין אורכן ארבע אמות, ורומן שבעה, ורוחבן שישה. רבי שמעון אומר, עושה תוכה של מערה שש על שמונה; ופותח לתוכה שלושה עשר כוך--ארבעה מכאן, וארבעה מכאן, ושלושה מכנגדן, ושניים אחד מימין הפתח ואחד מן השמאל. ועושה חצר על פתח המערה שש על שש, כמלוא מיטה וקובריה; ופותח לתוכה שתי מערות, אחת מכאן ואחת מכאן. רבי שמעון אומר, ארבע לארבע רוחותיה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, הכל לפי הסלע". (בבא בתרא ו,ח: ) מערות הקבורה של עבוד (כמו בשאר אתרי בית שני שסביבם יש מערות קבורה) מעידות שכנראה פה, קבלו את דבריו של רבן שמעון בן גמליאל- הכל לפי הסלע, שכן מספר הכוכים במערות נע בין כוך אחד לתשעה! העיטורים במערות: לשתי המערות המפוארות יש חזית מעוצבת הכוללת שתי אומנות חצובות בסגנון הדורי, ביניהן היו ככל הנראה שני עמודים שלא שרדו. בחלק העליון נמצא אפריז אשר מחולק לטריגליפים (הקווים האנכיים שמפרידים בין העיטורים) ולמטופות (הלוחות המלבניים שבין הטריגליפים, שעליהם נמצאים העיטורים). במערה אחת שרד רק חלקו השמאלי (המזרחי) ואילו במערה השנייה הוא נשדד לפני כמה שנים ע"י תושבי עבוד שהותירו לנו רק את הקצה המערבי (רואים את קידוחי השוד על המשקוף). האפריזים מעוטרים בוורדות (רוזטות), זרים, דיסקוס, עלי גפן ואשכולות ענבים. (גם בקברי המלכים וקברי חקל דמא בירושלים יש אפריזים עם דגמים דומים) במערה המערבית שרדו עוד עיטורים: רוזטה (וורדה) שחצובה ע"ג האומנה הימנית (בשתי האומנות יש שקעים שנחצבו בתקופה מאוחרת יותר לצורך סגירת חדר המבוא והסבתו למחסן או למגורים). סביב הפתח לחדר המערבי יש מסגרת עשויה מיאנדרים ומעליה משקוף המעוטר בעלי גפן ובאשכולות ענבים. על קירות החדר (שהוגדר ע"י הסוקרים הבריטים כמפואר ביותר) ניתן להבחין בציורי קיר (פרסקו) , ובין הכוכים מצוירים פאנלים מלבניים בצבע אדום על רקע בהיר, מעליהם מופיעה רצועה של דגמים גיאומטריים, המורכבת מארבעה מעוינים שחורים המתוחמים במסגרת אדומה על רקע בהיר (צהוב-כתום כששוטפים במים), ביניהם מפרידים ריבועים אדומים. מעל רצועת המעוינים מצויר סרט גלי בצבעים אדום ובהיר על רקע שחור. סביר להניח שהרקע הבהיר היה במקורו צהוב או לבן כפי שמסרו לנו סוקרי המאה ה-19. עיטורי הצבע כיסו גם את הקיר הימני (הצפוני) בו לא הותקנו כוכים. (ציורי קיר ופרסקאות נתגלו גם במערות קבורה אחרות ביריחו, בירושלים, ועוד) נציין שמבין העיטורים בולטים מוטיבים של גפן – כדוגמת עלי גפן ואשכולות ענבים בדגמים שונים (דגם פשוט, דגם משולש ואשכול המורכב משלוש אונות). יתכן שעיטורים הגפן הרבים והמגוונים משקפים את הנוף החקלאי של האזור ואת העיסוק של תושביו, שכן ידוע לנו שהגידול החשוב היה הגפן. אתר מקטע עבוד קרוב מאוד לכפרים בית רימא ולובאן שמופיעים במשנה במנחות כבית רימה ובית לבן, שמהם היו מביאים יין משובח לבית המקדש. תיארוך המערות: יש דעה (קלונר) שלפיה העיטורים הם מאפיינים של המאה הא' לסה"נ, ויש דעה (זיסו) שלפיה המערות נבנו בשלהי ימי הבית השני, כלומר במאות א' לפנה"ס-א' לסה"נ. (לא שזה משנה. זיסו בסה"כ מקדים קצת את המערות) מי נקבר פה? בצורה חד משמעית ניתן לקבוע שהיו אלה יהודים. על סמך מה? א. שברי הגלוסקמאות. האופייניות מאוד לקבורת יהודים נמצאו באחת ממערות הקבורה. ב. ההשוואה למערות דומות בירושלים ברורה ומעידה שזה סגנון יהודי. ג. הנקרופוליס של מקטע עבוד נמצא כ- ד.עיטורי המערות הם נטולי דמויות וסצנות אליליות ומתארים רק גפנים ודגמים גיאומטריים. בהשוואה לעיטורים נוכריים מאותה תקופה זה ברור לחלוטין שכאן המערות יהודיות. ה. מערת עבוד הסמוכה, מערת מפלט מימי מרד בר כוכבא (להלן פרוט) מעידה שתושבי המקום היו יהודים שכן השומרונים לא השתתפו במרד. ו. עוד נקודה קטנה: יאקות (גיאוגרף מוסלמי מהמאה ה-13) טען ששם הכפר עבוד הוא במקורו יהודי. מי שלא השתכנע שיקום עכשיו!! מי היו היהודים העשירים שנקברו בקברים מפוארים אלו? ע"מ לענות על שאלה זו נסתכל על מקטע עבוד כפרט במרחב. במערב השומרון יש עוד כמה נקרופוליס, שבכל אחד מהם יש קבר או שניים מפוארים במיוחד. הבולט בהן הוא הקבר בדיר א-דרב. שמעון דר, ובעקבותיו דביר רביב הציעו שקברים אלו היו בשימושם של פקידים בכירים בממשלתו של הורדוס, אשר קיבלו באזור זה אחוזות חקלאיות, כדוגמת אחוזתו של תלמי איש רודוס, המזוהה בדיר א-דרב. ע"פ דביר רביב, המקורות ההיסטוריים והממצא הארכיאולוגי מעידים על נוכחות ממלכתית באזור זה בשלהי ימי הבית השני. במהלך תקופה זו ראה אזור מערב השומרון פריחה יישובית שתוצאותיה ניכרות בשטח עד ימינו, כדוגמת – מגדלי שדה (כ1200!!), מחצבות גדולות, קברים מפוארים, חורבות גדולות ומרשימות ועוד. נראה כי פריחה יישובית זו קשורה עם פיתוחן וייסודן של אותן אחוזות ממלכתיות. נוסיף, שאזור זה נכלל בשטחים שנכבשו על ידי יוחנן הורקנוס במסגרת הרחבת תחומיה של הממלכה החשמונאית ומאז היווה למעשה חלק ממרחב התפר שבין האזור היהודי לאזור השומרוני, שהיו עוינים זה את זה בתקופה זו. נראה שבשל כך נבחר האזור על ידי שליטי בית חשמונאי ואחריהם על ידי הורדוס לשמש מרחב להתיישבות ממלכתית. איך זה עבד בפועל? הקרקעות עובדו ע"י אריסים, תחת פיקוחם של פקידים בכירים הקשורים לשלטון היהודי, אלו שע"פ הצעה זו חצבו להם קבר מפואר. על סמך כל זה, דביר רביב מציע גם לזהות את מערב השומרון עם המונח "הר המלך" המופיע בתלמוד, ומפרש אותו כהר שהקרקעות בו שייכות לשלטון. (ישנן דעות רבות לגבי זיהוי מיקומו של הר המלך) ומה לאחר שלטון הורדוס? ניתן להניח כי לאחר מותו חלה התרופפות באחיזה הממלכתית באזור ובעלי האחוזות – ידידי הורדוס- התקשו להחזיק בנחלותיהם. דוגמה לכך הידועה לנו מיוסף בן מתתיהו היא לגבי תלמי, משריו הנכבדים של הורדוס. לפי המסופר (קדמוניות היהודים י"ז, 291-286), יצא הצבא הרומי מהעיר שומרון אל מקום ששמו אריס, בו שרפו ובזזו החיילים הנבטים את אחוזתו של תלמי. את אריס מקובל לזהות עם ח'רבת א-תל הסמוכה לכפר חריס. בוואקום שנוצר לאחר מות הורדוס החל ככל הנראה תהליך של הפיכת האחוזות לישובים יהודיים ואולי אף שומרוניים, כאשר האזור שמדרום לנחל שילה (מחוזות תמנה וגופנא) סופח בצורה ברורה ליהודה. תוספת להדרכה: (עדיף לדבר על זה מאשר על הר המלך אם מדובר בקבוצה של ילדים ) אמנם זה לא קשור ישירות לקברים, אבל אפשר גם להזכיר שיהודי האזור השתתפו גם הם במרד בר כוכבא, ובשנים האחרונות מתגלים ממצאים שונים מימי המרד. אחת התגליות היא מערת עבוד שנמצאת לא רחוק מכאן, ששימשה כמערת מפלט. כלומר לא מסתור ללוחמים בזמן המלחמה אלא מפלט אחרון למשפחות שברחו אליה כדי להימלט מחרב הרומאים. יתכן שהיו אלו צאצאיהם של המשפחות העשירות שחצבו את קבריהם המפוארים במקטע עבוד (מה שמחזק את הטענה שהמערות הן יהודיות) בין שאר הממצאים ניתן למנות מפתחות ארכובה – עדות אילמת לאופטימיות של הנמלטים שהקפידו לנעול את בתיהם תוך כדי בריחתם למערה (שכפי הנראה ממנה לא שבו...) ומספר מטבעות ששימשו את המורדים. מכיוון שהמטבעות המאוחרים ביותר הם מן השנה השנייה למרד בר כוכבא (עם הכתובת 'שבלחר' – שנה ב' לחרות ישראל), הניח זיסו שאזור זה של יהודה נפל כבר בסוף השנה השנייה של המרד (שנת 134 לספה"נ). מאז ועד לדורנו לא דרכה כף רגל יהודי באזור הזה. |
[1] רובו המוחלט של המידע בתיק זה, נכתב ע"פ מאמר ועבודה סמינריונית של דביר רביב
דרשת הרי גופנא (ע"ר)- חינוך והכרת הסביבה במערב בנימין, דרום השומרון וחבל מודיעין, ד.נ. מודיעין 71937, www.gofna.022.co.il טל':02-6568894 midreshet.gofna@gmail.com
No comments:
Post a Comment