שמורת נחל נטוף
בקיצור: מסלול יפהפה בנחל שבו ריכוז המעיינות הגדול בארץ. הליכה נעימה (ובמסלול המשך קשה) בין הבריכות וטיפוס לנבי ע'ת, גבעה מוכרת וחשובה באזורנו. נושאים להדרכה: הסבר גיאולוגי לריבוי המעיינות, וביטוי לכך בתנ"ך. בנבי ע'ת- זיהוי המקום עם תומר דבורה ע"פ זיהויים חדשים באזור. בתיק "הרי גופנא" ניתן לקרוא בהרחבה על האזור.
הגעה: א. מחוץ לאזור: בצומת שילת פונים צפונה לכביש 446 (ימינה לבאים מירושלים, שמאלה לבאים מתל אביב) וממשיכים ישר, עוברים את המחסום ואת הכיכר, ולאחר כמה דקות יש שילוט ימינה לנווה צוף. לבאים מאזור אלעד דרך רנתיס: אחרי המחסום פונים ימינה בצומת שסמוכה לאנטנות, עם השילוט לכיוון נווה צוף. נוסעים עד לצומת שיש בה שילוט שמאלה לנווה צוף. פונים מזרחה ועולים עם כביש 465 עד לכיכר הכניסה לנווה צוף. פונים ימינה לכיוון נחליאל, דולב וכו' ( מי שבא מהשומרון, מכביש ואדי חרמיה, פונה שמאלה בכיכר) ונוסעים עד שמגיעים לעיקול חד בכביש שחוצה את הנחל, ומצד ימין לו יש שילוט (שהוסר) לוואדי זרקא. יש שם מעין מפרץ חניה ודרך עפר שנכנסת לתוך הוואדי. נכנסים איתה עד שמגיעים לחממות, ושם חונים.
ב. מאזור ישובי טלמון: יוצאים מנריה לכיוון זית רענן, ופונים ימינה לכיוון נחליאל. בשער נחליאל פונים שמאלה בשער נוסף, וממשיכים עד לירידה שבסופה יש צומת T .פונים ימינה (!! שמאלה זה לביתילו) וממשיכים עד שמגיעים לעיקול חד בכביש שחוצה את הנחל, ומצד שמאל לו יש שילוט (שהוסר) לוואדי זרקא. יש שם מעין מפרץ חניה ודרך עפר שנכנסת לתוך הוואדי. נכנסים איתה עד שמגיעים לחממות, ושם חונים.
נושאים להדרכה:
א. ואדי זרקא ומעיינותיו: נחל נטוף הוא אחד הנחלים הגדולים שיורדים מהשומרון מערבה. (אך קטן מנחל קנה ונחל שילה). שמו העברי של הנחל – נחל נטוף- נגזר משמו של עין א-נטוף,מעיין קטן הנובע בשמורת נאות קדומים אותה חוצה הנחל בדרכו מערבה לעבר השפלה. הנחל מתחיל ברכס של ביר זית, כשהיובל המרכזי שלו זורם מדרום לכביש ביר זית-עטרת- נווה צוף- נחליאל, עד שבעיקול הכביש שבו התחלנו הוא "נפרד" מהכביש. מהעיקול הוא נקרא "ואדי זרקא", בהמשך הוא מכונה בשמות ג'נתא, ארטבה, חממה ונטוף ובסוף הוא נשפך לנחל איילון. קטע זה
של הנחל המכונה 'וואדי זרקא' הינו קטע הנחל הצפוף ביותר במעיינות בארץ, ומכאן שמו, הנגזר מהמילה "אזרק"- כחול (בגלל כמויות המים). לפני שהחלו שאיבות מים פלסטיניות לא חוקיות המים זרמו בנחל בצורה טבעית בהספק גדול מאוד- יותר מנחל דולב. לשפע המים שבשמורת נחל נטוף יש אף ביטוי במקרא. בתיאור מקום קבורתו של יהושע בן נון מופיע הביטוי "הר געש" וברשימת גיבורי דויד (שמואל ב, כג,ל) מופיע גיבור בשם הדי מנחלי געש. המונח "געש" פירושו במקרא שפע של מים ולא כפי שמקובל בימינו וולקניזם. אחד מזיהויי מקום קבורתו של יהושע בן נון, תמנת חרס, הוא בחורבת תבנה המצויה מצפון לשמורת נחל נטוף, ויתכן שהשם "געש" מתאר את שפע המים שבשמורה. לגבי נחלי געש, ישנה הצעה לזהות את המקום עם חורבת ניעלן, דרומית לנחליאל. הנחל שלמרגלות החורבה הוא יובל מרכזי של נחל נטוף. למה דווקא כאן יש ריכוז כ"כ גדול של מעיינות? התשובה כמובן, גיאולוגית. קטע זה נוצר כתוצאה מהתחתרותו של הנחל לאורך כ-2 ק"מ בכיוון צפון-דרום. לאורך קטע זה, בגדתו המזרחית של הנחל, נחשף קו המגע בין השכבות האטימות (=אקוויקלוד) העשויות חוואר של 'תצורת שורק', לבין השכבות המחלחלות (=אקוויפר) העשויות גיר ודולומיט של 'תצורת כסלון'. תצורה זו המכונה 'תצורת כסלון' הינה סדוקה מאד ומי גשמים מחלחלים דרכה בקלות כלפי מטה. דוגמה לתצורה זו הוא המצוק הגדול והיפה המצוי בנקודת ההתחלה של המסלול, בגדתו המערבית של הנחל, כ-200 מטרים מדרום לעיקול הכביש. בחוואר מתצורת שורק ניתן להבחין בעיקר באזורי המעיינות. העובדה כי הנחל חושף קטע גדול של קו מגע זה , גרמה להיווצרותם של עשרות (!!) נביעות. ככלל, ריבוי המעיינות אופייני לאזור כולו, וזה בזכות ההתחתרות העמוקה של הנחלים, שחושפים את שכבות האקוויפר. ההתחתרות העמוקה גם יצרה את הנוף האופייני לאזור- נחלים עמוקים והרים נישאים.
ב. נבי ע'ת: ניתן לערוך מכאן תצפית, אך בגלל ה"ראש דשא" של הגבעה אין נקודה אחת שבה רואים הכול. בראש הגבעה יש שרידים של במה (אולי מזבח) שיתכן שמעידה על קידוש המקום. לערבים המקומיים יש מסורת על נבי ע'ת שבזכותו ובזכות תפילותיו ירדו גשמים, והנשים הערביות היו נוהגות לעלות לכאן בשנות בצורת להתפלל לגשם.
ישנה הצעה חדשה שמזהה את המקום עם תומר דבורה. בספר שופטים אנו קוראים על דבורה הנביאה: "וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם" (שופטים ד, ה). כבר רבותינו עמדו על העובדה שהָרָמָה וּבֵּית אֵל אשר בּהַר אֶפְרָיִם, המופיעות בפסוק זה, אינן בית אל והרמה המפורסמות הנמצאות בנחלת בנימין, ומסתבר שיש לחפש מקומות אלו בלב הר אפרים. ד"ר יואל אליצור הראה שהכפר ביתילו שנמצא ממזרח לנבי ע'ית, משמר כנראה, בצורה יפה, את השם בית אל שבהר אפרים. בגרעין העתיק של הכפר נמצאו בעבר שרידים מהישוב שהתקיים בו בתקופת התנ"ך. ומה עם הרמה? לאחרונה הציע חזקי בצלאל, מורה דרך מטלמון, לזהות את הרמה שבהר אפרים עם חורבה גדולה ומרשימה בשם חורבת א-שונה, הנמצאת ממערב לנו. זיהוי זה מסתמך על מיקומו של האתר בקרבת הכפר בית-אילו (בית אל) ועל הממצאים הרבים המצויים בו, המעידים על ישוב גדול מתקופת התנ"ך וכן מימי בית שני. (בין השרידים ישנם מספר מערכות יקבים תת-קרקעיים מימי בית ראשון, מערות קבורה מימי בית שני, מערכות מסתור מימי מרד בר כוכבא ובית בד מרשים מתקופת המשנה והתלמוד. בנוסף, חלקים מהחומה
שהקיפה את העיר עדיין עומדים על תילם.) אם אכן זוהי 'הרמה' בסמוך למקום מושבה של דבורה הנביאה, נראה שאפשר להבין היכן היה תומר דבורה. מיקומן של בית אל (ביתילו) והרמה (א-שונה) משני צידיה של גבעת נבי ע'ית, מלמדת אותנו כי זו הגבעה המכונה "תֹּמֶר דְּבוֹרָה". בנוסף לכך, בתיאור המקראי (שמואל א, ט, יד) מופיעה במה מחוץ לרמה. בשל קרבתו של נבי ע'ית לחורבת א-שונה כנראה שניתן לזהות את מקום הבמה עם נבי ע'ית. בשל קדושת המקום למוסלמים, נותרה בראש הגבעה חורשת אורנים צפופה, אשר בולטת כ"ראש דשא" מכל סביבותיה. יתכן שהמסורת על העץ (תמר) המקודש על הגבעה הנישאת מימי השופטים, והבמה מימי שמואל הנביא, השתמרה במסורות השונות עד לימינו אנו. למרגלותינו שוכן הכפר דיר-עמר, גם בו יש גרעין של יישוב עתיק מתקופת השופטים, ושם כנראה היה ביתה של דבורה הנביאה שישבה "תחתתומר דבורה".
ג. פריחה: בעונה, כמובן. פריחה מדהימה שאסור להתעלם ממנה. גם בסוף הקיץ יש פריחה: טיון דביק, בוצין, אולי גם חצבים וסתווניות.
1 comment:
אחד האזורים היפים בארץ. במיוחד למי שאוהב משחקי מים! שווה לבקר באביב אחרי הגשמים.
Post a Comment